מקרים של רשלנות רפואית בטיפולי אורתודנטיה

אורתודנטיה (orthodontics) היא תחום רפואי העוסק ביישור השיניים והלסת. יישור השיניים נעשה במספר טכניקות מקובלות כגון פלטה ליישור שיניים, גשר מתכתי, רסן וכד'.

ככל מטפל, גם האורתודנט חב חובת זהירות למטופליו המחייבת אותו לנהוג באופן סביר בכל אבחון, בדיקה ו/או טיפול שהוא מבצע. הפרת חובת זהירות זו, בדרך רשלנית ובלתי סבירה, מצמיחה למטופל זכות לפיצוי כנגד הנזק שנגרם לו.

מתי טיפול אורטודנתי יכול להיחשב כרשלני?

טיפול אורטודנתי יכול להיחשב כרשלני במספר מקרים:

• כאשר רופא שיניים מציג עצמו כאורתודנט על אף שאינו כזה

• כאשר האורתודנט נמנע מלבצע בדיקות הכרחיות לפני הטיפול כגון צילום לסת (רנטגן)

• כאשר האורתודנט לא שם ליבו לנורות אדומות שעלו מן הבדיקות, וכתוצאה מחוסר תשומת ליבו נגרם נזק למטופל

• כאשר האורתודנט ביצע את הטיפול באופן רשלני וחרג מתחום המקובל והסביר במקצוע.

• כאשר האורתודנט, לאחר הטיפול נמנע באופן בלתי סביר מתלונות כאלו ואחרות של המטופל וכתוצאה מחוסר מתן תשומת לב לתלונות הללו נגרם למטופל נזק

כפי שאנו רואים בדוגמאות לעיל, ויש עוד רבות, האורתודנט יחשב רשלן, במקום שבו הוא התנהג באופן שונה מהמקובל בתחום, וכתוצאה מהחריגה שלו, מישהו נפגע.

היטיב לסכם זאת הנשיא ברק בע"א 4025/91 צבי נ' קרול בקובעו:

"השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא, אילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק, לעניין זה יש להתחשב בנזק שעלול להיגרם, בהסתברות להתרחשותו, ובהוצאות הנדרשות למנוע אותו".

מדוע אנו רואים מספר תביעות פיצויים מועט בתחום האורתודנטיה?

תביעות רשלנות רפואית הם בהגדרה תביעות בעלות כספית לא מבוטלת זאת בשל הצורך בתשלום לרופאים מומחים למתן חוות דעת לשם הוכחת התביעה. דהיינו בכדי שתביעה תהא כלכלית, במובן זה שהפיצוי הצפוי ממנה יהיה שווה את טרחת התביעה, למטופל צריך להיגרם נזק של ממש.

הרבה פעמיים כאשר בתחום האורתודנטיה עסקינן, הנזקים הפיכים ואינם מהווים תמריץ מספק להגשת התביעה כנגד האורתודנט. עם זאת, לעיתים טיפול של אורתודנט יכול להביא עמו נזק רב.

מקרה שבו נגרם נזק כבד מטיפול אורתודנטי התעורר בתביעת פיצוים שנדונה בת"א 652/94.

בתיק זה נטענה טענת התרשלות בשל ביצוע טיפול אורתודנטי רשלני שהביא לתופעה חמורה של ספיגת שורשים.

טענות התובעת היו מספר, ראשית נטען כי לא בוצע צילום שיניים לפני הטיפול, שנית נטען כי הטיפול היה ארוך בצורה בלתי סבירה (4 שנים), ושלישית כי הטיפול עצמו בוצע באופן שחורג מגבולות הסביר.

בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי בתקופת הטיפול (שנות ה-80 של המאה הקודמת) לא הייתה פרקטיקה של ביצוע צילום לפני כל טיפול אורטודנטי, כמו כן נקבע שהטיפול לא חרג באורכו מגבולות הסביר.

לגבי הטיפול עצמו הכריע בית המשפט כי לא ניתן להוכיח רשלנות שכן התובעת לא הצליחה להרים את הנטל של הוכחת קשר סיבתי, בין הרשלנות של האורתודנט, לבין הנזק שנגרם לה.

רשלנות אורטודנט - מתי והאם כדאי להגיש תביעה משפטית

קשה, ללא נתונים קונקרטיים לתת המלצה חד משמעית אימתי כדאי לתבוע ואימתי כדאי להימנע מתביעה. במקום שנגרם לך נזק משמעותי כתוצאה של טיפול אורטודנטי רצוי ומומלץ להתייעץ עם עורך דין העוסק בתביעות רשלנות רפואית.

כמובן שיהיה עליך להציג בפני עורך הדין את התיעוד הרפואי שברשותך וכן להסביר אודות מהות הטיפול והיקף הנזק שנגרם לך. בשלב הזה, יוכל עורך דין מקצועי להעריך האם כדאי לפנות לקבלת חוות דעת של רופא מומחה ולהכנס להליך של תביעה משפטית בגין רשלנות רפואית.

בכל מקרה מומלץ מאד להמנע מפניה עצמית אל מרפאת השיניים ו/או או אותו אורטודנט שהעניק לך טיפול אורטודנטי לקוי או רשלני. פניה זאת, צריכה להעשות, אם וכאשר, רק באמצעות עורך דין ולאחר קבלת יעוץ משפטי בנושא.